Vayedaber

Simple Havroutah

Yevamoth

Daf 93a

קוּנָּם שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה לְפִיךָ — אֵין צָרִיךְ לְהָפֵר.

Traduction

If a wife said: Konam, i.e., this is forbidden like consecrated property, in reference to anything that I will prepare for your mouth, that is, the payment for any work I perform shall be forbidden to you, he is not required to nullify the vow, as it is automatically void, since she was under a prior obligation to give him her earnings as part of their marriage agreement.

Rachi non traduit

קונם שאני עושה לפיך. אשה שאמרה לבעלה מה שאני עושה מלאכה יהא אסור לפיך בקונם:

אינו צריך להפר. דכיון דקא משעבדא ליה למעשה ידיה לא מציא נדרה:

Tossefoth non traduit

אין צריך להפר. במעלה לה מזונות ומעה כסף איירי ולכך אין צריך להפר שהמותר הכל שלו והעדפה שע''י הדחק נמי סבר דהויא לבעל אבל אין לומר דאין צריך להפר משום דקסבר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם דא''כ אמאי נקט שאני עושה לפיך ליתני המקדיש מעשה ידיו של עצמו:

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָפֵר, שֶׁמָּא תַּעֲדִיף עָלָיו יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ.

Traduction

Rabbi Akiva says: He should nullify the vow, lest she exceed more than is fitting for him. A husband is entitled only to a certain sum from his wife’s earnings (see Ketubot 64b). If she earns only the sum of money to which he is entitled, the vow certainly does not go into effect. However, she might earn more, in which case the vow would apply with regard to the additional amount. To avoid this scenario, it is preferable for the husband to nullify the vow. This shows that according to the opinion of Rabbi Akiva a vow applies even with regard to an entity that has not yet come into the world. In this case, the entity is the earnings for work she has yet to perform.

Rachi non traduit

שמא תעדיף עליו כו'. דתנן (כתובות דף סד:) מה היא עושה לו משקל ה' סלעים שתי כו' וטפי לא משעבדא ליה ואהעדפה חייל נדר ואע''ג דעדיין לא נעשית המלאכה:

Tossefoth non traduit

רבי עקיבא אומר יפר. דקסבר העדפה שעל ידי הדחק לאשה כדאמר בריש מציאת האשה (כתובות סו. ושם) וא''ת והיאך יכול להפר והא אין זה דבר שבינו לבינה וי''ל דחשיב נמי בינו לבינה לפי שאין יכול ליזהר וליקח בצמצום את הראוי לו ליקח א''נ גם חלקה משועבד לו שילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות וא''ת וא''כ היאך יכולה להדירו כיון דמשועבדת לו וי''ל דוקא בעיקר מעשה ידיה אלמוה לשיעבודיה דבעל שהם לגמרי שלו אבל הכא דאין לו אלא פירות לא אלמוה:

הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ: אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: בְּאוֹמֶרֶת: ''יִקְדְּשׁוּ יָדַי לְעוֹשֵׂיהֶם'', דְּיָדַיִם אִיתַנְהוּ בְּעָלְמָא.

Traduction

The Gemara refutes this proof: But wasn’t it stated with regard to that mishna that Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: This mishna is not referring to a woman who renders the earnings for work she has yet to perform forbidden, but to a wife who says: Let my hands be consecrated to their Maker. In other words, she declares that it is as though her hands were sanctified, which means that anything produced by them is forbidden. Since these hands are in the world, she has not attempted to acquire something that does not exist. Therefore, there is no proof from here with regard to Rabbi Akiva’s opinion on that issue.

Tossefoth non traduit

יתקדשו ידי לעושיהן. להקב''ה שעשאם אבל אין לפרש לעושיהן היינו למלאכתם דא''כ הוה ליה למימר למעשיהן כדאמר בסוף פ''ק דנדרים (דף יג:) ידי למעשיהם:

וּפְלִיגָא דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק. דְּאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: רַב הוּנָא כְּרַב, וְרַב כְּרַבִּי יַנַּאי, וְרַבִּי יַנַּאי כְּרַבִּי חִיָּיא, וְרַבִּי חִיָּיא כְּרַבִּי, וְרַבִּי כְּרַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי מֵאִיר כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם.

Traduction

§ The Gemara comments: And this opinion, that Rabbi Akiva maintains that one cannot acquire an entity that has not yet come into the world, disagrees with the opinion of Rav Naḥman bar Yitzḥak, as Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rav Huna agrees with the opinion of Rav, and Rav agrees with the opinion of Rabbi Yannai, and Rabbi Yannai with the opinion of Rabbi Ḥiyya, and Rabbi Ḥiyya with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and Rabbi Yehuda HaNasi with the opinion of Rabbi Meir, and Rabbi Meir with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, and Rabbi Eliezer ben Ya’akov with the opinion of Rabbi Akiva, who said: A person can transfer to another an entity that has not yet come into the world. This shows that Rabbi Akiva indeed maintains that one can acquire something that does not yet exist.

Rachi non traduit

ופליגא דרב נחמן. הא דאוקימנא דלר''ע אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

רב הונא כרב. כלומר מרב שהוא רביה קבלה ורב מרבי ינאי וכן כולם. זה למעלה מדורו של זה היה:

רַב הוּנָא מַאי הִיא? דְּאִיתְּמַר: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת דֶּקֶל לַחֲבֵרוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ לָעוֹלָם — יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. מִשֶּׁבָּאוּ לָעוֹלָם — אֵין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ.

Traduction

The Gemara specifies the particular contexts in which the aforementioned opinions, all of which concur, were issued: Rav Huna, what is the source for his ruling? As it was stated: With regard to one who sells the fruit of a palm tree to another before the fruit has grown, Rav Huna said: Until the fruit has come into the world, he can retract the sale, as it has yet to take effect. However, after the fruit has come into the world, he can no longer retract, despite the fact the fruit had not yet sprouted when he made the acquisition.

Rachi non traduit

המוכר פירות דקל. בימות הגשמים:

עד שלא באו לעולם. אם בא לחזור בו קודם ניסן שאז האילנות מוציאין יכול לחזור בו:

משבאו לעולם אין יכול לחזור בו. דכי אתו חייל זביני. אלמא אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

וְרַב נַחְמָן אָמַר: אַף מִשֶּׁבָּאוּ לָעוֹלָם — יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. אָמַר רַב נַחְמָן: מוֹדֵינָא דְּאִי שָׁמֵיט וְאָכֵיל — לָא מַפְּקִינַן מִינֵּיהּ.

Traduction

And Rav Naḥman said: Even after they have come into the world he can retract, as the acquisition was defective from the outset. He maintains that one cannot transfer ownership of an entity that does not yet exist. Rav Naḥman said: Even so, I concede that if the buyer seizes the fruit and consumes it, the court does not remove them from him, because despite the faulty acquisition he was promised a sale of fruit.

Tossefoth non traduit

ורב נחמן אמר אף משבאו לעולם וכו'. סברת רב הונא הפוכה מדרב נחמן לענין דבר שלא בא לעולם כדפי' בפ''ק דכתובות (דף ז:
ד''ה המזכה) ובסוף פ''ק דגיטין (דף יג: ושם ד''ה לדבר):

רַב — דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ ''שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה, קְנוּיָה לְךָ מֵעַכְשָׁיו'' — קָנָה.

Traduction

The Gemara cites the proof that Rav also accepts the ruling that one can acquire an entity that does not yet exist, as Rav Huna said that Rav said: With regard to one who says to another: This field that I am about to buy, when I buy it, it is acquired by you from now, the addressee has acquired the field, despite the fact that it did not belong to the speaker at the time of his statement.

Rachi non traduit

האומר לחברו. קודם שקנה את השדה:

קנה. והויא מתנה. אלמא מרב שמיע ליה:

Tossefoth non traduit

קנויה לך מעכשיו קנה. וקשה לר''י למה צריך מעכשיו דכיון דאית ליה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כאילו בא לעולם ובדבר שבא לעולם א''צ מעכשיו כדאמרינן בפרק האומר בקדושין (דף נט.) גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לאחר ל' יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני לא בא אחר וקדשה בתוך שלשים מהו רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת אע''פ שנתאכלו וכו' ולעיל (יבמות דף צב:) נמי גבי לאחר שתתגיירי ליכא מעכשיו וכן גבי פירות ערוגה לקמן ואר''ת דהכא אצטריך מעכשיו משום דסתם קנין שדה הוא בחליפין או בשטר ובחזקה דכסף אין קונה במקום שכותבין שטר אם לא שפירש בהדיא אי בעינא בכספא איקני בפ''ק דקדושין (דף כו.) ובמקומו של רב היו כותבין את השטר ובכמה מקומות מצינו בהש''ס שלא היו קונין בכסף כדאמר בחזקת הבתים (ב''ב דף נד:) עובד כוכבים מכי מטי זוזי לידיה איסתליק ליה ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה ובפ''ק דב''מ (דף טז.) מכדי האי גברא במאי קני ליה בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא ולהכי צריך מעכשיו דאפילו בדבר שבא לעולם אי אמר קני בחזקה או בחליפין לאחר ל' ולא אמר מעכשיו לא קנה הואיל ובשעה שיש לקנין לחול דהיינו לאחר ל' כבר פסקה החזקה או הוחזר הסודר כדאמרינן בהאשה שנפלו (כתובות דף פב. ושם) משוך פרה זו ולא תהא קנויה לך עד אחר ל' לא קנה כי לא אמר מעכשיו לפי שבשעת הקנין כבר פסקה המשיכה וכן כשקנה בשטר צריך מעכשיו שאפילו יהיה נקרע השטר או נאבד קנה דאי לא אמר מעכשיו ונקרע בתוך כך או אבד לא קנה כיון דבשעת קנין אין כאן שטר כדאמר למ''ד דמקודשת ומגורשת לכשיבא דאם נקרע או אבד הגט אינה מגורשת אבל גבי אחר שתתגיירי א''צ מעכשיו דסתם קדושין בכסף הם דאפילו נתאכלו המעות חשוב כל שעה כאילו הם בעין שהמעות נשארו אצל המקנה ואם לא נעשה הקנין היה מוטל עליו להחזירם וחשוב כאילו הם בעין לשם קדושין דלאו למלוה דמי ולא לפקדון כדאמר בהאומר (קדושין דף נט.) ובפירות ערוגה נמי לא בעי מעכשיו לפי שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי וחשוב כאילו מוסרם ליד הקונה לעמוד בידו ולקנות כשיגיע הזמן שקבע אע''ג דרב מספקא ליה (שם:) במעכשיו ולאחר שלשים יום אי תנאה הוי או חזרה הוי מ''מ מהני הכא בשדה מעכשיו דהכא פשיטא דלאו חזרה הוי דודאי בדבר שבידו להקנות עכשיו יש להסתפק כשאמר ולאחר שלשים שחוזר ממה שאמר בתחלה מעכשיו אבל בדבר שאין בידו להקנות עכשיו כי הכא כשאומר לכשאקחנה אין זה חזרה אלא דאי אפשר לו בע''א ועוד דהכא שאמר מעכשיו לבסוף אין שייך להסתפק כלל וא''ת כיון דמעכשיו ולאחר שלשים הוי או תנאה או חזרה הא דא''ר יוחנן בפ' האשה שנפלו (כתובות פב. ושם) משוך פרה זו ולא תהא קנויה לך עד לאחר ל' יום קנה ומוקי לה דאמר מעכשיו אפי' עומדת באגם אי חזרה הוי אמאי קנה ואי תנאה הוי ונגמר הקנין מעכשיו למה לי עומדת באגם אפי' ברה''ר או ברשות מקנה נמי ובהכותב (שם פו.) משמע דדוקא נקט אגם שראוי למשיכה ואר''י דלא קשה מידי דר' יוחנן לטעמיה דאית ליה בהאומר (קדושין ס.) דמעכשיו ולאחר ל' לא הוי לא תנאה ולא חזרה אלא ה''ק דמעכשיו יתחיל הקנין ולאחר ל' יגמור ולהכי בעינן שתהא בסוף שלשים במקום הראוי לקנין ולמשיכה שאז נגמר הקנין ודין קנין אחר שלשים פר''י דהכי הוי דבכסף אפילו אינו בעין ובשטר כשהוא בעין ברשות קונה בסוף ל' קני בלא מעכשיו לכ''ע אבל משיכה וחזקה וחליפין ושטר שנקרע לא מהני לכ''ע ואף דאם אמר מעכשיו ולאחר ל' מהני לכ''ע שטר הנאבד' וחזקה וחליפין לא מהני לקנות לגמרי לרבי יוחנן כיון דבשעת גמר הקנין אין שטר וחזקה וחליפין אבל משיכה קונה במעכשיו ולאחר ל' כיון דבסוף ל' הפרה עומדת באגם שהוא מקום הראוי לקנין דע''י תחלת משיכה שהותחל קנין נעשה האגם רשותו והוי לה כמשיכה אריכתא ואפילו יצתה מן האגם תוך ל' או אפילו משכה המקנה לחצרו ושוב בתוך שלשים חזרה לאגם קני ולרב דמספקא ליה אי חזרה הוי לא מהני מידי מה שעומדת באגם ולשמואל דפשיטא ליה דתנאה הוי בכולהו קני כיון שלא חזר בו תוך הזמן וא''ת ואמאי לא קני לר' יוחנן פרה אפילו ברה''ר או ברשות המקנה כמו שקנה קרקע במהיום ולאחר מיתה דקני מהיום גוף ולאחר מיתה פירות ושמא במהיום ולאחר מיתה משמע טפי שרוצה להקנות גוף מהיום ומסתברא דכיון דאמר לאחר מיתה דלהבריח נכסים משאר יורשים קאתי ומקני ליה לגוף מהשתא. ר''י:

רַבִּי יַנַּאי כְּרַבִּי חִיָּיא — דְּרַבִּי יַנַּאי הֲוָה לֵיהּ אֲרִיסָא דַּהֲוָה מַיְיתֵי לֵיהּ כַּנְתָּא דְפֵירֵי כָּל מַעֲלֵי שַׁבְּתָא. הָהוּא יוֹמָא נְגַהּ לֵיהּ וְלָא אֲתָא. שְׁקַל עַשַּׂר מִפֵּירֵי דְבֵיתֵיהּ עֲלַיְיהוּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא,

Traduction

Rabbi Yannai also agrees with the opinion of Rabbi Ḥiyya, as demonstrated by the following episode: Rabbi Yannai had a sharecropper working his land who would bring him a basket [kanta] of fruit every Shabbat eve. One day he was late and did not come. Rabbi Yannai took tithe from the fruit in his house for the fruit he expected to receive. He did this in case the fruit arrived near the beginning of Shabbat, as one may not tithe on Shabbat. However, Rabbi Yannai was uncertain whether it is indeed possible to separate tithes for an entity that has not yet reached one’s possession. He therefore came before Rabbi Ḥiyya to inquire whether his separation of tithes was effective.

Rachi non traduit

נגה ליה. שהה יותר מזמנו:

עילוייהו. ואע''ג דאכתי לא אתו:

Tossefoth non traduit

מייתי כנתא דפירי. אר''י דמשל אריס הוו שהיה נותן לרבי ינאי דאי משל רבי ינאי לא חשוב דבר שלא בא לעולם ואפילו הוו מחוברים כיון שבידו לתלוש כדמוכח בהאומר בקדושין (דף סב. ושם) ולא מסתבר לומר דלא חשיב הכא בידו לפי שהיה רחוק מהם דאין נראה לחלק בין קרוב בין רחוק:

אֲמַר לֵיהּ: שַׁפִּיר עֲבַדְתְּ. דְּתַנְיָא: ''לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים'' — אֵלּוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. לְמַאי הִלְכְתָא? אִילֵּימָא לְעַשּׂוֹרֵי וּמֵיכַל, אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמִישְׁרֵי טִלְטוּל דְּרַבָּנַן?!

Traduction

Rabbi Ḥiyya said to him: You acted well, as it is taught in a baraita, with regard to a verse that discusses tithes: ''And you shall eat before the Lord your God…in order that you should learn to fear the Lord your God all the days'' (Deuteronomy 14:23). With regard to the emphasis of ''all,'' these are Shabbatot and Festivals. With regard to what halakha was this stated? If we say it was stated in regard to the issue of tithing and eating on Shabbat, this halakha is redundant. Was a verse necessary to permit the prohibition against moving objects, which applies by rabbinic law? Since the prohibition against moving objects is from the Sages, the Torah is certainly not referring to this halakha.

Rachi non traduit

למען תלמד. גבי תרומה ומעשרות כתיב ואכלת לפני ה' וגו':

כל הימים אלו יו''ט ושבתות. הוי למד להזהר שלא יבטל עונג שבת בשביל תיקון הטבל:

למאי הלכתא. ומה אתא קרא לאזהורי:

אי נימא עשורי בשבתא ומיכל. ואיצטריך לאשמועינן דאע''ג דשבת הוא מתקנן פשיטא וכי איצטריך קרא למישרי טלטול דרבנן הפרשת מעשרות בשבת אינה אלא משום שבות דתנן אלו הן משום שבות לא מגביהין תרומות ומעשרות במסכת ביצה (דף לו:) והיכא אסר לן קרא טלטול בעלמא דאיצטריך למשרייה הכא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source